קיץ (קיץ)>
בין קרניים (בין קרניים)
שתו עוד מים (שתו עוד מים)
אין גזוז (אין גזוז)
שימו שמן (שימו מים)
לא שימו שמן (שימו מים)
שימו כובע … על הראש" …
( "מכת שמש" – מילים: דורי בן-זאב – לחן וביצוע: יגאל בשן )

השפה העברית נחשבת בעינינו לשפה עשירה ומגוונת, אבל בהשוואה לשפות אחרות היא ענייה במונחים ובמושגים, הן בשל מספר השנים הרב שבהן הייתה רדומה והן בשל העובדה שהיא מדוברת רק במדינה אחת, בעלת גיוון גיאוגרפי מוגבל למדי. כך, למשל, אין בעברית כל הבחנה בין סוגי מסעדות כפי שיש באיטלקית (אוסטריה, טרטוריה וכו'), או בין סוגים שונים של שלג, כפי שיש בשפות האסקימואים.
בתחום אחד, לעומת זאת, מצטיינת העברית בגיוון מופלג לעומת שפות אחרות: בניגוד לאנגלית, למשל, שבה כמעט לכל פריט לבוש מצטרפת המילה wear, או בלשון עממית יותר, put, בעברית יש פועל נפרד כמעט לכל פריט: אנו לובשים מעיל, חולצה או מכנסיים, נועלים נעליים, גורבים גרביים, חובשים כיפה, כובע או קסדה, עוטים כפפות, עונדים עגילים או טבעת, מרכיבים משקפיים, מזליפים טיפות עיניים וכו'. גם בכיוון ההפוך קיים גיוון רב בעברית: אנו פושטים חולצה, חולצים נעליים, מסירים כובע ועוד.
אבל בשנים האחרונות העברית המדוברת הופכת לדלה שבשפות, בגלל השימוש בשתי מילים המהוות מעין ג'וקר (wild card באנגלית) שאפשר להשתמש בו בכל מקום: לשים ולהוריד.
לא פעם שיחת חולין רגילה גורמת לשערותיי לסמור, כשאני שומע את המילה "שם" בכל מקום אפשרי: "שמתי נעליים שחורות, שמתי משקפי שמש, הורדתי את הכיפה, הורדתי דברים מהשולחן וכו'". הדלות הלשונית לא מסתיימת בשימוש ב"לשים" ו"להוריד" כתחליף ל"wear" ו-“take off, אלא גם בפעלים שונים לחלוטין כגון upload או park: "הוא שם גול יפה, שמתי את הרכב בחניון ויצאתי להליכה, שמתי את התמונות באינטרנט" וכו'.
אבל האמנם אני, או כל "טהרני השפה" החרדים להדרדרותה, צודקים בטענה כי השפה הולכת ומדרדרת? אני נוהג להיזכר בערגה בימי ילדותי, אי שם בשנות השבעים הרחוקות, כאשר במצעדי הפזמונים צעדו בראש להיטים כמו "בארץ אהבתי" של לאה גולדברג, "ברית עולם" של אהוד מנור או "עטור מצחך זהב שחור" מאת אברהם חלפי, ולא טקסטים מרהיבים כמו "ערב טוב לך, את מושלמת"מבית היוצר (או פס הייצור) של יוסי גיספן. כפי שלא פעם אני אומר לעצמי: להתראות עברית, שלום דלות לשונית. אבל מבט מנוטרל מדוק ערפילי הנוסטלגיה לימי ילדותי שחלפו לבלי שוב יגלה גם בשנים האלו דלות נוראה בעברית הדיבורית, הן בשירים (כמו אלו המצוטט מעלה) והן בסרטי הפולחן שנוצרו אז כמו "חגיגה בסנוקר" (יא ווראדי, איזה קציצה!) או "צ'רלי וחצי". ובאשר לשימוש המופרז במילה "שמים", די לצפות בסרט הפולחן של כל הזמנים, "גבעת חלפון אינה עונה", כדי לראות עד כמה השימוש בפועל הזה היה נרחב גם באותם ימים: "שימי על עצמך משהו", "לפחות שמים שלט: חול טובעני", ועוד ועוד.
בספרו הנפלא "גלגולי לשון" מציג הבלשן גיא דויטשר תופעה זהה החוזרת על עצמה כמעט בכל שפה, ומובאת בספר בהקשר לעברית, לאנגלית ולצרפתית: כל דור בטוח שהשפה בימיו מתקלקלת ומדלדלת ללא הכר, לעומת צחות השפה של הדור הקודם או המאה הקודמת, אך עיון מעמיק יותר מראה שבכל דור שבה ונשנית הטרוניה הזו. מקינתו של יוסי שריד בעיתון הארץ בתחילת המאה הנוכחית על "התקופה הלא טובה הזו של השפה העברית" מסיע דויטשר את הקורא בזמן עד לטענתו של רבי סעדיה גאון במאה התשיעית: "ראיתי שרבים מבני ישראל אינם בקיאים בצחות לשוננו הפשוטה, וכאשר הם מדברים הרי מילים רבות בשגיאות".
יש לזכור כי שיבושי הלשון והשפה ה"עממית" הם אלו שהובילו מהלטינית הקלאסית (שגם בה, כמובן, לא חסרו ליקויי לשון והדלדלות השפה) אל השפות הלטיניות של ימינו, ושינויי ההגייה ששיבשו שמות שמקורם בשפה אחרת הפכו את לוס אנחלס ללוס אנג'לס, את סטאטן איילנד (שנקרא כך בימי השלטון ההולנדי בניו אמסטרדם, הלוא היא ניו יורק של ימינו, על שם ה"סטאטן חנרל", הפרלמנט ההולנדי) ל"סטייטן איילנד" ואת "ברויקלן" (הנקראת על שם כפר הולנדי) לברוקלין. מבין שלל השמות ההולנדיים במקורם בניו יורק, רק השם "הארלם" שמר על ההגייה ההולנדית המקורית, אבל מי זוכר זאת בימינו?.
כפי שמציין דויטשר, אפשר לשים לב לשיבוש או לשינוי משמעות רק כשהוא דר בכפיפה אחת, באותה תקופת זמן, עם המשמעות המקורית של הביטוי. ובהקשר זה אזכור תמיד את התקופה שבה אשתי ואני חיפשנו דירה לקנייה ב-1998, כאשר בכל פעם הגיע אלינו מתווך אחר שהבטיח ש"יש לי דירה בשבילכם – חבל על הזמן!". ברוב המכריע של המקרים, אמרנו זה לזה בסוף הערב שהמתווך עמד בדבריו: באמת היה חבל על הזמן שבזבזנו.

סיפרנו לכם בעבר שלקוחותינו יכולים לבחור בין שני סוגי שירותים: גלובוס –  Standard גלובוס  Basic
שירות גלובוס Standard כולל שלב תרגום ולאחר מכן שלב עריכה.

ראשית נסביר את היתרון בשני השלבים:
אנו יודעים כי הדרך הטובה ביותר לתרגום ברמה הגבוהה ביותר היא באמצעות בניית צוות של מתרגם+ עורך תרגום עבור כל פרויקט.
אנו עובדים עם מאגר גלובלי של מתרגמים מקצועיים, אשר נבחרים בקפידה על ידינו בהתאם לניסיונם, שפת האם שלהם והידע המקצועי שלהם בתחום אותו הם מתרגמים. למרות זאת, אנו מודעים גם למגבלות אנושיות ולכן, אנו מגדירים כסטנדרט שילוב של עורך תרגום אשר בודק את איכות התרגום.
בעצם אנחנו מוסיפים תהליך של בקרת איכות נוספת, של עין שניה.
תהליך עבודה כזה מאפשר לקבל מוצר מוגמר ברמת שלמות גבוהה, זהו הסטנדרט של גלובוס.

ניתן לקרוא יותר על חשיבות העריכה בניוזלטר.

אז איזה שני סוגי עריכה אנו מספקים:
עריכה לאחר תרגום:

• הגהה – שגיאות כתיב וטעויות הקלדה.
• שגיאות תחביריות ופיסוק נכון.
• שכתוב קל כולל סידור סדר נכון של המילים במשפט.
• בדיקה של שלמות התוכן.

 עריכת עומק כוללת את העריכה הסטנדרטית ובנוסף גם:

• העשרת הטקסט ושדרוג לחלקים הדורשים.
• יצירת אחידות באופן הצגת הטקסט הן ויזואלית והן מבחינת סגנון.
• שכתוב וניסוח של טקסט מעורפל והפיכתו לברור ורהוט.
• שמירה על לכידות ואחידות בין המשפטים. הקפדה על קשר בין המשפטים, על זרימה והרמוניה של הטקסט.

העריכה הסטנדרטית שאנחנו עושים היא הראשונה, אלא אם לקוח מבקש עריכת עומק.

מה לגבי חומר שתורגם לא על ידי גלובוס תרגומים?
במקרה כזה העריכה שתתבצע היא עדין העריכה הראשונה, עם זאת העלות שלה תהיה כמו עלות של תרגום. הסיבה לכך- איננו יודעים את איכות התרגום עד ביצוע העבודה בפועל. לעיתים קרובות הזמן שעורך צריך להקדיש לתיקון ועריכה שלתרגום שלא בוצע על ידי הצוות שלנו לוקח יותר זמן ומאמץ מאשר לתרגם אותו מאפס.

לכן אנו ממליצים עדיף לקחת את השירות של תרגום ועריכה אצלנו, כך התוצאה הסופית איכותי יותר ועלויות משלתמות יותר.

כאשר לקוחותינו מזמינים תרגום בהול לעיתים קרובות המשמעות היא שצריך לפצל את עבודת התרגום בין כמה מתרגמים.

מתרגם מקצועי עובד על כ- 1800 מילים ביום עבודה.

ככל שרמת המורכבות יותר גבוהה (תוכן מסובך, מורכב, טרמינולוגיה ייחודית הדורשת מחקר), או שחומר המקור יותר מורכב (מצגות, אקסלים, טבלאות או קבצים סגורים) כך רמת ההספק היומי יכולה לרדת בהתאמה.

מה המשמעות של פיצול מסמך בין מתרגמים?

באופן טבעי ניתן יהיה לראות חוסר אחידות בין הסגנונות.

אומנם שניהם יהיו מתרגמים מקצועיים, אבל סגנון הניסוח, ובחירת טרמינולוגיה יכולה להשתנות בין המתרגמים.

לדוגמא, מתרגם אחד יכול להשתמש במילה "אבל" לאורך כל המסמך, ואילו מתרגם אחר ישתמש במילים מקבילות כגון "ברם", "אולם" וכו', ואלו רק מילות קישור.

עבור המילה car יתכן וחצי מסמך תהיה מתורגמת המילה רכב, וחצי מסמך התרגום יהיה מכונית או אוטו.

לכן אנו ממליצים ללקוחותינו לפנות לקבל את שירותי התרגום מספיק זמן מראש כדי למנוע את הצורך לפצל תרגום מסמך בין מתרגמים.

כמובן שחלק משירות טוב הוא להבין שלעיתים ללקוחות אין את הזמן. תפקידנו לספק שירות תרגום עבור כמות גדולה של חומר וזמן קצר, ולכן אנחנו כן מסבירים כאן את המשמעות פיצול התרגום כדי שלקוחותנו יבינו זאת ויוכלו לקבל החלטה המתאימה לצרכים שלהם.

האם לתת יותר זמן לביצוע התרגום, או להבין את משמעות פיצול המסמך.

קתדרלת יעקב הקדוש, הרובע הארמני, ירושלים

זכרון יעקב היא אחת המושבות המפורסמות ביותר שהוקמו בסיועו של הברון רוטשילד, הלוא הוא "הנדיב הידוע" אדמונד דה רוטשילד, "אבי היישוב" היהודי המתחדש בארץ ישראל. בניגוד למושבות אחרות כגון פרדס חנה, גבעת עדה ובת שלמה, שהידיעה כי הן נקראות על שם קרובי משפחתו אינה נחלת רבים, סביר להניח שהרוב המכריע בישראל יודע כי זכרון יעקב קרויה על שם אבי הברון, ג'יימס (יעקב) רוטשילד.

כמובן, ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד היה יהודי שחי בצרפת במאה ה-19, ונודע בשמו ה"נכרי" ג'יימס. אבל במקרה שלו יש כאן היפוך מעניין של גלגול שמות, כששם עברי במקור מתגלגל לשם לועזי שלאחר מכן עובר "עברות" לשם המקורי. כשם שאישה נוצריה בשם אליזבת תקבל לאחר תהליך הגיור את השם "אלישבע", שהוא למעשה הגרסה המקורית של השם אליזבת (אלישבע הייתה אמו של יוחנן המטביל), כך השם "ג'יימס" הוא גרסה אנגלית מאוחרת בהרבה לשם "יעקב", שמו של אחד משליחיו של ישו, יעקב בן זבדי, הנקרא באנגלית "סיינט ג'יימס".

מנקודת מבט נוצרית, יעקב בן זבדי הוא אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לנצחון הנצרות על "הדת הישנה" שאותה החליפה, היהדות, ולכשלונו של האדם במאבק האבוד מראש נגד האל. יעקב היה מתלמידיו הראשונים של ישו ואחד משלושת השליחים שנכחו במעמד ה"השתנות" (טרנספיגורציה) של ישו, שבה השתנה ישו על ההר לנגד השליחים, פניו הזהירו ובגדיו הלבינו, ומשה ואליהו נגלו אליו ודברו אתו. בדומה למעמד ההטבלה, גם במעמד זה, כמו בעת הטבלתו של ישו, יצאה בת-קול מן השמים והאל דיבר על ישו כעל בנו.

המלך הורדוס אגריפס, המכונה בברית החדשה "הורדוס" בלבד כדי להדגיש את הקרבה בינו לבין סביו הורדוס האדומי שנודע ברשעותו, הוציא את יעקב בן זבדי להורג וניסה להרוג גם את פטרוס, כמסופר ב"מעשי השליחים" פרק יב': "בעת ההיא שלח המלך הורדוס את-ידו להרע לאנשים מן-הקהל: וימת את-יעקב אחי יוחנן בחרב:  וירא כי-טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם-את-פטרוס והימים ימי חג-המצות". פטרוס הצליח להימלט בזכות מלאך אלוהים שנגלה אליו ושחרר אותו מבית הכלא, ואילו אגריפס נענש כאשר לא גער ביהודים שקראו לו קריאות הערצה כאל: "ויכהו מלאך-יהוה פתאם עקב אשר לא-נתן כבוד לאלהים ויאכלהו תולעים וימת".

יעקב בן זבדי אמנם הוצא להורג וראשו נקבר בקתדרלת יעקב הקדוש בירושלים, אך זכה לחיי נצח כשגופו, שהופרד מראשו, נדד לפי האמונה עד לספרד. על פי האמונה הנוצרית קבורות עצמותיו של יעקב בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, הקרויה על שמו של יעקב – "סנטיאגו" היא הצורה הספרדית של "סיינט יעקב". כך נתן יעקב הזבדי את שמו גם לערים מפורסמות נוספות בעולם דובר הספרדית והפורטוגזית, כגון סנטיאגו בירת צ'ילה, סנטיאגו דה קובה, סנטיאגו דה ליאון דה קראקס (שמה המלא של בירת ונצואלה) וסנטיאגו שבמדינת ריו גרנדה דו סול בברזיל. יעקב הזבדי הוא גם הפטרון הקדוש של ספרד, שם הוא ידוע בשם "Santiago Apóstol", ומדי שנה נערכות חגיגות לכבודו, החל ב-15 ביולי ועד ליום החג הרשמי, "Fuego del Apóstol", החל ב-25 ביולי. גם השם "טיאגו", שנפוץ בקרב דוברי ספרדית ופורטוגזית, וכמובן השם "דייגו", הם למעשה גרסה מקוצרת של "סנטיאגו".

אז אם הספרדית שמרה על השם המקורי "יעקב", גם אם נתנה לו גרסה משלה, ואם האנגלית שמרה על השם "יעקב" כשמדובר ביעקב אבינו, גם אם היה זה בגרסה האנגלית "Jacob", כיצד התגלגל שמו של יעקב בן זבדי באנגלית ל"ג'יימס?".

התרגום האנגלי המפורסם ביותר של כתבי הקודש הנוצריים (ה-Bible, מה שמתורגם בטעות כ"תנ"ך" וכולל כמובן את התנ"ך והברית החדשה) יצא לאור ב-1611, בהוראתו של המלך ג'יימס הראשון ששלט אז באנגליה, ונודע מאז בשם King James Version, או בראשי התיבות המפורסמים אף יותר, KJV. אגדה אורבנית נפוצה טוענת כי המלך ג'יימס, שהורה על הוצאת גרסה מוסמכת לתנ"ך, שינה את השם "יעקב" ל"ג'יימס" כדי להכניס את שמו לכתבי הקודש. כמובן, המדובר באגדה בלבד. גם בגרסאות האנגליות שקדמו לגרסה המוסמכת שיצאה בהוראת המלך ג'יימס נקרא יעקב בן זבדי "James" (או Iames, בחלק מהגרסאות הקדומות יותר).

מקור ההפרדה בין השמות הוא למעשה בגרסה היוונית של כתבי הקודש, שמשום מה הבדילה בין שמו של יעקב אבינו, שתורגם כ-Iakob, ליעקב בן זבדי, שתורגם כ-Iakobos. עם עליית קרנה של הלטינית כשפת הכנסייה, נודע יעקב בן זבדי בגרסה הלטינית של שמו, Iakomos, ועם "התפוררותה" של הלטינית לשפות הלטיניות של ימינו חל ברבים מהמקרים שינוי בהגייה של האות K, כמו בספרדית שבה התקצר השם בספרדית ל-Iaco משם ל-Iago, או באיטלקית שבה הפך השם ל-Giacomo. במקרים אחרים, כמו בצרפתית, נשמטה אות זו כליל והשם הפך ל-Gemmes, ובאנגלית הוא התגלגל ל-Iames ומשם ל-James.

ואם נחזור לגרסאות הספרדיות "סנטיאגו" ו"טיאגו", בימינו אפשר לחזות בניצחון המוחץ של יעקב בן זבדי על הורדוס אגריפה שהוציא אותו להורג.  בעוד שאגריפה שקע לתהום הנשייה ושמו מוכר כיום רק לחובבי היסטוריה מושבעים (או למי שמכור לסדרות היסטוריות כמו "אני קלאודיוס" או "רומא"), בכל שנה מועלה "זכרון יעקב" (בן זבדי, לא רוטשילד) כשעשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם סוגדים לאירוע הפולחני החשוב ביותר בדת הכדורגל (באמצע השנה, כמובן): בואם של ליאונל מסי (שבנו נקרא טיאגו), טיאגו אלקנטרה וחבריהם מקבוצת ברצלונה למקדש הכדורגל של ריאל מדריד, אצטדיון סנטיאגו ברנבאו.